עבדתי ועבדתי עד שכבר אי אפשר היה לסבול ומערכת קרסה איבדתי
את הריכוז בעבודה ,נתנו לי לעשות כמה מטלות בבת אחת ואז איבדתי
ריכוז אולי מעייפות מצטברת אולי מ ריבוי המטלות וההתפזרות ונקודת
תפנית אני עוזב את העבודה באמצע יום ,חוץ מזה בעבודה דרך האינטרנט
דיברתי עם איזו בחורה נפגשנו פעם והיא דחתה אותי ואמרה שלניצטשה
לא איכפת מה אני חושב עליו וזה היה בשבילי כמו בגידה פעמיים .
עוד תפנית ברחוב כבר התחלתי לחשוב מחשבות דתיות וראיתי כמה סימנים
כפי שאני זוכר ראיתי בונים דרך ואז פיענחתי את זה כ קשיים בדרך עתידים להיות .
כש הגעתי הבייתה כבר הייתה לי חרדה ,רופא פסיכיאטר -כדורים ומנוחה עד עצם היום הזה.
באופן תת-מודע הרגשתי חוסר טעם בחיים ,בשביל מה אני חי בשביל מה לקום מחר בבוקר אין
בשביל מי ואין בשביל מה.זה הרס אותי טוטלית.
Комментариев нет:
Отправить комментарий